החלטה בתיק ב"ש 1218/07

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום קריות ( כב' השופטת, הגב' א' קנטור), מתאריך 25.1.2007, בתיק פ' 101/07.

          לא בלי היסוסים, הנני מחליט לדחות את הערר.

2.       בכתב האישום, שהוגש על המשיב לבית המשפט קמא, מואשם המשיב בהשמעת איומים כלפי מי שהייתה חברתו במשך כשלוש שנים (להלן - " המתלוננת"), הפרת צו של בית המשפט האוסר על המשיב להטריד את המתלוננת, והטרדת המתלוננת באמצעות הטלפון.

          בכתב האישום נטען, כי לבקשת המתלוננת, נתן בית משפט השלום קריות צו, האוסר על המשיב להטרידה, אך למרות צו זה, המשיב הטריד את המתלוננת, ושב והטריד אותה פעמים רבות. כתב האישום מונה התאריכים השונים בהם הטריד המשיב את המתלוננת, ואת מספר ההטרדות שהטריד אותה מידי יום, ואני ישבתי וסיכמתי אותן, וקיבלתי כי המשיב הטריד את המתלוננת באמצעות הטלפון 396 (שלוש מאות תשעים ושש) פעמים, במשך התקופה שתחילתה בתאריך 19.9.2006 וסיומה בתאריך 5.12.2006.

          עוד נטען בכתב האישום, כי במספר הזדמנויות המשיב איים על המתלוננת, ובמקרה אחד אף תלה מודעת נאצה על בית, והיא שמורה בתיק החקירה, ועדיף כי לא אעלה על הכתב את שכתוב בה.

3.       לצד כתב האישום הוגשה לבית המשפט קמא בקשה, בה עתרה העוררת לכך שיורה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

          בית המשפט קמא מצא, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות נגד המשיב בכתב האישום, וכן מצא כי קיימת עילה להורות על מעצרו עד לתום ברור דינו. עם זאת, הורה בית המשפט קמא לערוך תסקיר מעצר בעניינו של העורר, ותסקיר כאמור אכן הוגש.

4.       בתסקיר המעצר, הנושא תאריך 15.1.2007, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר, כיוון שלא נמצאה חלופה מתאימה הרחוקה מאזור הקריות, שם מתגוררת המתלוננת, וכן נמצא, שמערך הפיקוח שהציע המשיב אינו מסוגל לנטרל את מסוכנותו כלפי המתלוננת.

5.       בית המשפט קמא קיבל את המלצת שירות המבחן, ובעקבות התסקיר הנזכר ביקש להגיש תסקיר נוסף, ולבחון הצעת המשיב לחלופת מעצר רחוקה מהקריות. תסקיר כאמור הוגש בתאריך 22.1.2007, ושם קבע קצין המבחן, כי ההצעה לחלופת מעצר במלון "אלסקה אין" במטולה היא הצעה המפחיתה את הסיכון כלפי המתלוננת, אך לא נמצא מפקח מתאים לפקח עליו, ועל כן, אף בתסקיר הנוסף נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

6.       בדיון שהתקיים בתאריך 25.1.2007, התייצבו בפני בית המשפט קמא שלושה אנשים אותם הציע המשיב כמפקחים עליו בתקופת חלופת המעצר במטולה, ונחקרו בפני בית המשפט. בסופו של יום, החליט בית המשפט כי שניים מהאנשים, ראויים לשמש כמפקחים על המשיב, ועל כן הורה בית המשפט לשחרר את המשיב לחלופת המעצר הנזכרת, בפיקוח אותם שני אנשים.

          מכאן הערר שלפני.

7.       התנהגותו האובססיבית של המשיב כלפי המתלוננת מחייבת זהירות בשחרורו לחלופת מעצר, ולעניין זה התייחס בית המשפט קמא בכובד ראש. בית המשפט קמא ציין בהחלטתו, כי עמדת המתלוננת בפני שירות המבחן הייתה, שאם המשיב ישוחרר לחלופת מעצר רחוקה ויהיה נתון בפיקוח הולם, אין היא חוששת כי ישוב להטרידה ולאיים עליה.

8.       כיוון שמדובר בהתנהגות אובססיבית ובהשמעת איומים, ולעולם אינך יכול לדעת האם בשלב כלשהו יבקש המאיים להוציא את איומיו אל הפועל, עומד הייתי לבטל החלטת בית המשפט קמא, ולהורות כי המשיב יוחזק במעצר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. ואולם, במחשבה שניה עומדת לזכות המשיב העובדה, כי חלופת המעצר רחוקה מעיר מגוריה של המתלוננת, ולבית המשפט קמא היה יתרון על פני, וניתנה לו ההזדמנות לעמוד על טיבם ואישיותם של המפקחים שהמשיב הציע, ומצא כי הם מתאימים לתפקידם.

          רוב אירועי ההטרדה נעשו באמצעות הטלפון, ועל כן חשוב לאיין את האפשרות, שהמשיב ישוב להטריד את המתלוננת באמצעות הטלפון, ונזכור, כי הטרדה באמצעות הטלפון אפשרית בלא קשר למרחק שבין המטריד למוטרד. עם זאת, בית המשפט קמא הורה, כי נאסר על המשיב ליצור קשר, "בין במישרין ובין בעקיפין, ובכל דרך שהיא, לרבות באמצעות צד ג', באמצעות הטלפון, פלאפון ותקשורת אחרת, עם המתלוננת או עם מי מבני משפחתה, וזאת עד תום ההליכים ועד בכלל".

          ושאלתי את עצמי, מה הטעם במתן הוראה כאמור, שהרי בעבר כבר אסר בית המשפט על המשיב להטריד את המתלוננת, והמשיב לא קיים את הצו שניתן, ושב להפר אותו מאות פעמית, מדוע אם כן יש להניח לטובת המשיב שאת הצו הנוכחי יקפיד הוא לקיים, להבדיל מהצו הקודם אותו רמס ברגל גסה? נראה כי התשובה לכך היא, שלהבדיל מהצו הקודם, עתה הושם המשיב תחת פיקוח של מפקחים אשר בית המשפט קמא מצא אותם ראויים.

          כיוון שבין החלטה לקבל את הערר,ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, להחלטה לדחות את הערר, לא מפריד אלא חוט השערה, חייב להיות ברור למשיב, כי אם יתברר שהפיקוח אינו מתאים, והמתלוננת תשוב להתלונן על הטרדותיו של המשיב, יקים הדבר עילה לעיון חוזר בהחלטה זאת, ולהשבתו של המשיב אל תא המעצר.

9.       על כן, ולא בלי היסוסים, הנני מחליט לדחות את הערר.

ניתן היום, י' בשבט, תשס"ז (29 בינואר 2007), והודע בפומבי.

המזכירות תשלח העתקים לב"כ הצדדים.